ת"פ 19492-05-20

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב הפרשנות האם הנאשם, שתאריך לידתו המדויק אינו ידוע, היה קטין בעת ביצוע העבירה. שנת לידתו של הנאשם ידועה כשנת 2001, אך החודש והיום אינם ברורים. על פי חוק הנוער, אדם נחשב קטין עד גיל שמונה עשרה. עוד קובע החוק כי לא ניתן להעמיד אדם לדין בגין עבירה שבוצעה בהיותו קטין למעלה משנה לאחר ביצוע העבירה, ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. כתב האישום נגד הנאשם הוגש למעלה משנה לאחר ביצוע העבירה הנטענת, מה שהוביל לשאלה האם הנאשם אכן היה קטין באותה עת. השופט בוחן שתי פרשנויות המבוססות על החוקים הקיימים. הפירוש הראשון מניח שאם שנת הלידה ידועה והיום אינו ידוע, יש להניח שתאריך הלידה הוא הראשון בניסן של אותה שנה, לפי הלוח הגרגוריאני. משמעות הדבר היא כי הנאשם היה בגיר בעת ביצוע העבירה. הפירוש השני כרוך בבחינת התאריך לפי לוח השנה העברי. בהתחשב בכך שהנאשם נולד בשנת 2001, המשתרעת על פני שנתיים עבריות (תשס"א ו-5762), ובהנחה שתאריך הלידה הוא א' בניסן, ייתכן שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה. מאחר ששתי הפרשנויות סבירות, מפנה השופט לסעיף 34א לחוק העונשין, הקובע כי יש לבחור בפרשנות המקלה ביותר. לפיכך, לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה. עם זאת, השופט פוסק שלא לבטל את כתב האישום, שכן טעותו של התובע לא הייתה ברורה וקיימת אפשרות סבירה שהנאשם היה בגיר. במקום זאת, השופט מפעיל את "כלל הבטלות היחסית", ומחליט כי כתב האישום לא יבוטל לאלתר. לתובע ניתנת שהות לבקש אישור בדיעבד מהיועץ המשפטי לממשלה להמשיך בהגשת כתב האישום, דבר שהוא אינטרס ציבורי, במיוחד בהתחשב בחומרת המעשים הנטענים. פסק הדין מאוזן, תוך התחשבות הן בזכויות הנתבע והן באינטרס הציבורי, ונקבע תזכורת לתובע לקבל את האישור הנדרש.