וש"ר 68469-12-15

תקציר

האסיר הורשע בשורה של עבירות מין, בהן אונס ומעשה מגונה, ונידון לשבע שנות מאסר. הוא ערער על גזר דינו בטענה לחפותו, אך נדחה על ידי בית המשפט העליון. כעת מבקש האסיר שחרור על תנאי, לאחר שריצה את רוב עונשו. המדינה מתנגדת לשחרורו בטענה שהוא מהווה סכנה לציבור, נעדר חרטה ולא השתתף בתוכניות שיקום מספקות. הוועדה בוחנת מסמכים וטיעונים שונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. בא כוחו של האסיר מדגיש את חולשות הראיות נגד מרשו, את זכותו לשמור על חפותו ואת הסיכון הנמוך לסכנה לציבור. עוד הם טוענים כי שלילת העבירה אינה צריכה לפסול אותו אוטומטית לשחרור, וכי האסיר עמד בקריטריונים לשחרור מותנה לפי סעיף 9 לחוק. מנגד, המדינה מדגישה את חומרת העבירות, היעדר חרטה והיעדר שיקום מוצלח, תוך התייחסות לתקדימים משפטיים קודמים. הוועדה מסכימה עם עמדת המדינה, ומדגישה כי האסיר רואה עצמו כקורבן ולא עבר טיפול הולם. כמו כן, הם סבורים כי שחרורו יפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט וברשויות אכיפת החוק. לפיכך, מחליטה הוועדה לדחות את בקשת האסיר לשחרור מותנה, כאשר הרוב הצביע בעד החלטה זו. ההחלטה אינה ניתנת לערעור, אך תפורסם גרסה ערוכה שתסיר פרטים המפרים את הזכות לפרטיות.