פש"ר 49809-09-12

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת בקשת המבקש למתן צו כינוס נכסים נגד החייב. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים. ראשית, החייבת לא הכחישה את מעשה פשיטת הרגל שיוחס לה, שכלל ניסיונות למכור את דירתה. שנית, החייב חתם על הסכם פשרה המכיר בחוב של 220,000 ₪ למבקש ואי עמידה בתנאי התשלום. שלישית, החוב נחשב קבוע ועומד בסכום הסף הקבוע בפקודת פשיטת הרגל. בנוסף, מעשה פשיטת הרגל התרחש בשלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. טענת החייב כי הסכם הפשרה נערך בחוסר תום לב לא נתמכה בראיות מספיקות. בית המשפט מצא כי ראיותיה של המבקשת לקיומו של החוב מספקות, והחייבת לא הוכיחה די הצורך יכולת לשלם את חובותיה, כאשר תיקי הוצאה לפועל משמעותיים תלויים ועומדים נגדה. יתר על כן, החייב לא סיפק כל סיבה משכנעת מדוע אין להיעתר לבקשה. השופטת הכירה בהשפעה הפוטנציאלית על הקריירה המשפטית של החייבת, אך הדגישה כי הכרזה על פשיטת רגל אינה פוסלת אותה אוטומטית מעיסוק. לבסוף, בניגוד לטענת החייב, נושה יכול להגיש בקשה לצו כינוס נכסים ללא פסק דין מוקדם. בהתחשב בגורמים אלה, דחה בית המשפט את התנגדות החייב ונעתר לבקשה, מה שהוביל למתן צו כינוס נכסים.