בש"פ 2632/00

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער גישה לחומר משטרתי נוסף הקשור לתלונות קודמות של המתלוננת, בטענה כי הוא קריטי להערכת מהימנותה במשפטו הפלילי המתמשך בגין אונס ומעשה מגונה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע בעבר כי החומרים המדוברים אינם חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן הם אינם נוגעים במישרין לאישומים נגד המערער. המערער ערער, וטען כי סתירות בתיקים קודמים עשויות לרמז על ראיות בעייתיות, העשויות לסייע להגנתו. התביעה כבר העבירה למערער את כל חומרי החקירה הרלוונטיים לעניינו, לרבות דו"חות סוציאליים ורפואיים הקשורים למתלונן. חרף טענות המערער, בית המשפט לא מצא סיבה משכנעת לסווג את החומרים הנוספים כחומר חקירה, שכן הם לא נוגעים לאישומים הנוכחיים אלא נוגעים לאירועים קודמים שבהם תוצאותיהם היו הודאה באשמה או הסדרי טיעון. השופטת ביניש ציינה כי חומרים שאינם רלוונטיים לחקירה הנוכחית יכולים להיות מובאים לבית המשפט באמצעות הליכים משפטיים שונים, כגון לפי סעיף 108, לצורך זימון עדים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטתו הראשונית של בית המשפט המחוזי ומדגיש את שיקול הדעת של התביעה בקביעת חומר החקירה הרלוונטי. פסק הדין הדגיש את הצורך שלחומר יהיה קשר ישיר לאישומים, ודחה את הרעיון של חיפושים ספקולטיביים על ידי ההגנה אחר ראיות שעשויות להועיל.