ת"א 43786-10-14

תקציר

המחלוקת במקרה זה היא על הבעלות על כ-630 מ"ר של חלקת אדמה בכרמיאל, המכונה אל-רומאנה, שנטועים בה עצי זית בני 100 שנה. התובעים טוענים כי אמו של התובע, שהיא אמו המנוחה של הנתבע, מכרה להם את הקרקע בהסכם מיום 13.7.1968. עם זאת, הנתבעים חולקים על טענה זו. מהצהרת הרישום עולה כי אמה של הנתבעת ירשה חמישית מהחלקה בפברואר 2008, בעוד התובעים טוענים כי כל החלק שבמחלוקת במקרקעין שייך להם. על התובעים מוטל נטל ההוכחה לבסס את תביעתם, שהוא כבד במיוחד שכן הם טוענים תביעה נגד עזבונו של המנוח, אשר אינו יכול להפריך את ראיותיהם. התובעים הציגו הסכם מכר מיום 13.7.1968, שנחתם לכאורה על ידי המנוח והיו עדים לו שלושה אנשים. עם זאת, עדותו של התובע, כבן 90, הייתה לא קוהרנטית וסותרת, והוא לא הצליח לספק כל בהירות בעניין. בנוסף, העדים הרשומים בהסכם המכר היו רק מצד המוכר, ועדויותיהם לא תמכו בטענת התובעים. יתר על כן, ההסכם עצמו מכיל סתירות כגון שטח הקרקע הנמכרת, והתובעים לא דיווחו על העסקה לרשויות המס במשך למעלה מ-48 שנים, ואף לא שילמו עליה מסים כלשהם. התובעים גם לא הזכירו את הטענה בגין חלקה זו בתביעה קודמת שהוגשה בשנת 2013 נגד אותו נתבע בנוגע לחלקת קרקע אחרת. הראיות שהציגו התובעים, לרבות החזקה בקרקע ומסיק זיתים, אינן מספיקות לביסוס בעלותם, במיוחד בהתחשב במגבלות השימוש בחזקה כראיה לבעלות במקרקעין במערכת רישום המקרקעין בישראל. בסופו של דבר, השופט קובע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, ותביעתם נדחית. פסק הדין ניתן מבלי להתחשב בטענות הסף של הנתבעים, לרבות התיישנות ושיהוי, שכן התביעה נדחית לגופה. כל צד יישא בהוצאותיו, והעתק מפסק הדין יישלח לפרקליטות.