עש"מ 1/76

תקציר

בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין לערעורים, אישר את החלטת בית הדין למשמעת של עובדי מדינה לפטר עובד מדינה בגין ביצוע עבירות משמעת. המערער, עובד המוסד לביטוח לאומי, הורשע במספר רב של היעדרויות, איחורים ועזיבות מוקדמות בתקופה שבין מרץ לספטמבר 1975. בית המשפט הכיר במאמצים שנעשו להעבירו של המערער לתפקיד אחר, אך הדגיש את הצורך בהקפדה כלפי עובדי ציבור המתעלמים מתפקידם. נטען כי מעשיה של המערערת, המונעים מתחושת הזנחה וטינה כלפי הממונים עליה, מהווים הפרה של המשמעת בשירות המדינה. בית הדין הדגיש את חשיבות שמירת המשמעת בשירות המדינה ואת שיקול הדעת השיפוטי הרחב של בית הדין המשמעתי בטיפול במקרים מסוג זה. החלטת בית הדין לפטר את המערערת, אף שהייתה חמורה, הייתה מוצדקת בשל אופיין השיטתי של עבירותיה וכישלון הנזיפות הקודמות. בית הדין הגיע למסקנה כי זכותה של המערערת לתפקידה בשירות המדינה נשללה ממנה עם ביצוע עבירת משמעת וכי הפיטורים נחוצים לשם קיום הסדר והמשמעת. לפיכך, הערעור נדחה. פסק דין זה מהווה תקדים ומחזק את חשיבות המשמעת ואת ההשלכות האפשריות של הפרת תקנות שירות המדינה.