סע"ש 40050-10-21

תקציר

בית המשפט קבע כי משרתו של מר הלר אינה נחשבת למשרת אמון, ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתו בפארמה וחייב את החברה להכין עבורו דוחות נוכחות. מאחר שדוחות אלה לא סופקו, נטל ההוכחה נפל על פארמה להוכיח את שעות העבודה של מר הלר. עוד קבע בית המשפט כי יש לראות בעמלות שהרוויח מר הלר כחלק מבסיס שכרו לצורך תשלום זכויות סוציאליות, לרבות גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים. נקבע כי מר הלר עבד שעות נוספות משמעותיות והיה זכאי לתוספת שכר, שהסתכמה בסך הכל ב-34,288.5 ₪. השופטת דחתה גם את טענותיו של מר הלר בדבר תלושי שכר פגומים, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה וזכאות לדמי הבראה, בשל חוסר ראיות או הרחבת התביעות מעבר לאמור בתלונה המקורית. באשר לתביעה הנגדית של פארמה, קבע בית המשפט כי מעשיו של מר הלר לא הפרו את חובת הסודיות שלו ולא מנעו תחרות. נמצא כי סעיף אי התחרות בחוזה של מר הלר היה מגביל יתר על המידה ובלתי ניתן לאכיפה. החברה לא הצליחה להוכיח כי פרטי הלקוחות בהם השתמש לכאורה מר הלר היו חסויים או כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה ממעברו לחברה מתחרה. יתר על כן, הטענה כי מר הלר שידל את עובדי פארמה להצטרף אליו בחברה החדשה לא נתמכה בראיות. לפיכך, התביעה שכנגד נדחתה, ומר הלר חויב בהוצאות משפט ושכר טרחה מפארמה. החברה חויבה לשלם למר הלר סך של 60,285.50 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין הפרשי פיצויים שונים.