ע"פ 4150/00

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בתיק שבו מעורבים שני נאשמים בעבירות סמים. המערער טען כי יש לפסול את בית המשפט מחמת משוא פנים, שכן השופט הרשיע וגזר את דינו של הנאשם האחר בטרם סיים את משפטו של המערער. בית המשפט מכיר בכך שאמנם ייתכנו נסיבות המצדיקות פסילת שופט במקרים כאלה, אך מצב ספציפי זה אינו מעורר חשש ממשי למשוא פנים. פסק הדין מדגיש כי החוק מחייב הערכה אובייקטיבית של הנסיבות, ואין די בתפיסה גרידא של משוא פנים מצד המערער לצורך פסילה. נסיבות הרשעתו של הנאשם השני, על יסוד הסדר טיעון והודאה, ללא משפט הוכחות, אינן מצדיקות את חששותיו של המערער מפני משוא פנים. בנוסף, דברי בית המשפט על הדומיננטיות של המערער בקרב הנאשמים המשותפים ועל מיתון העונש כלפי הנאשם האחר אינם רואים עילה לפסילה. מסקנת פסק הדין היא כי יש לבחון כל מקרה לגופו ונסיבותיו הספציפיות, ובמקרה זה אין סיבה להאמין כי בית המשפט לא ידון בעניינו של המערער ללא משוא פנים. לפיכך, הערעור נדחה.