סע"ש 39449-06-20

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, הגיש תביעה בטענה לפיצויי פיטורים, דמי חגים, גמול שעות נוספות, תשלום הפרשי שכר בגין מטלות שונות, פיצוי בגין הבאת לקוחות למשרד, פיצוי בגין התעמרות ועוגמת נפש, דמי הבראה, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, תשלום עבור ימי חופשה ופדינתם, פיצוי בגין תלושים פגומים ופיקטיביים, ופיצוי בגין אי הודעה לעובד. בית הדין מצא כי התובעת לא הוכיחה כי התפטרה מכוח חוק הפיטורים ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים. גם תביעתה לדמי חגים נדחתה מאחר ששכרה שולם מדי חודש ולא לפי שעה או מדי יום. בגין שעות נוספות פסק בית הדין לתובעת סך של 50,000 ₪ מאחר שהנתבעת לא פיקחה על שעות עבודתה והיא ביצעה שעות נוספות ללא תמורה. התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין מטלות מחוץ להגדרת תפקידה נדחתה מאחר שהתובעת לא הוכיחה את טענתה. בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצוי בגין הבאת לקוחות למשרד, שכן התובע לא הוכיח הבטחה כזו. טענות התובע להתעללות, עוגמת נפש ופגיעה בפרטיות לא התקבלו, שכן בית המשפט לא מצא ראיות להתעללות וראה את מעשיו של הנתבע ביחס למחלתו של התובע ראויים. התביעה לדמי הבראה נדחתה מאחר שהתובעת שולמו לה קצבאות אלה לאורך השנים ולא סיפקה חישוב ראוי לתביעתה. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 11,250 ₪ עבור ימי חופשה שמומשו במהלך עבודתה ולא בזמן שהייתה בחופשה, וכן 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקתה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 61,750 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כל צד היה אחראי להוצאותיו, והאפשרות לערעור כדין הוכרה.