ע"א 7716/00

תקציר

עניינו של מקרה זה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין רישום הבעלות בחלקות 116 ו-117 בתל אביב, אותן טען המערער לפני הפקעתן על ידי המדינה בשנת 1980. המערערת טענה לבעלות על בסיס "חוזה מכירה" משנת 1936, בו נטען לרכישה מעות'מאן בן עומר אלמצרי, אך לא סיפקה הוכחה מספקת לגבולות העסקה או לבעלות. רשות הפיתוח טענה לבעלות באמצעות רכישה מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים בשנת 1953. בית המשפט המחוזי חייב את המערערת לערער על סיווגו של הנכס כנכס נפקדים, דבר שלא עלה בידיה לבסס בראיות "מעבר לכל ספק סביר". בקבלו את העובדה שהתביעה כפופה לדינים שקדמו לחוק המקרקעין, עדיין לא עמדה המערערת בנטל ההוכחה ללא ראיות ברורות בכתב או תיאור גבול המקרקעין. למרות החזקתה רבת השנים והגשת קבלות מס רכוש, אלה לא הספיקו להוכחת בעלות. יתר על כן, חוסר עקביות בתצהירים שמסרו המערערת ועדיה החליש עוד יותר את טענתה. בית המשפט אישר, כי גם אם לא יוכחו זכויותיה של רשות הפיתוח, היא לא תעדיף את המערערת, שכן הבעלות תעבור לידי המדינה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי ופוסק למשיבים שכר טרחת עורך דין. פסק הדין אושר על ידי השופטות ביניש ריבלין וניתן על ידי השופט עדיאל.