בר"ש 3207/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין קודם שהאריך את תקופת הפסילה של עובד מדינה לשעבר משבע שנים. המבקש, לשעבר מנהל מחלקת עיניים בבית חולים ממשלתי, הורשע בשידול למתן שוחד תמורת ביצוע ניתוחי עיניים. בתחילה נגזרו עליו שישה חודשי מאסר, עבודות שירות, קנס ופיצויים לקורבנות. בית הדין המשמעתי פיטר אותו ופסל אותו משירות המדינה עד הגיעו לגיל 67. בית המשפט המחוזי האריך את תקופת הפסילה אך לא פסל את המבקש לצמיתות. כעת מבקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו בערכאה גבוהה יותר. החלטת השופט היא לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענת השופט, הפער בענישה בין פסק דינו של בית משפט השלום לבין פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו כה משמעותי המצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי, מה גם שהעונש הראשוני לא תאם את חומרת העבירות שבוצעו. זאת ועוד, שלילת גמלת הפרישה של המבקש, כפי שנקבע בחוק, אינה עילה מספקת להתערבות, נוכח חומרת העבירות. תכליתה העיקרית של הפסילה היא לשמור על טוהר המידות של השירות הציבורי, והמצב המשפטי הקיים בכל הנוגע לקצבת פרישה הוא עניין שהמחוקק צריך להתייחס אליו. אף שהשופט מזדהה עם מצבו של המבקש ומכיר בתרומתו, אין בהן כדי לגבור על הצורך לעמוד באמות המידה של שירות המדינה ואמון הציבור. לפיכך, השופט דוחה את הבקשה ושומר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.