ע"פ 320/99

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המערער בסיוע וסיוע לרצח של יועצת סוציאלית בפנימייה. המערער, חברו של הרוצח, היה מעורב באופן פעיל בהליך התכנון; היא הציעה שיטות יעילות יותר לביצוע הרצח וליוותה את העבריין לרכישת נשק הרצח. הערעור ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין, וטען כי למערער לא היה המצב הנפשי הנדרש לסיוע וסיוע. בית המשפט הבהיר כי סיוע הוא אכן עבירה נפרדת, המאופיינת בתרומה עקיפה ומשנית לעבירה. ההגדרה המשפטית בחוק העונשין מחייבת מודעות למעשי הסיוע ולנסיבות ביצועם, ולא דורשת כוונה זהה בין המסייע לבין העבריין העיקרי. בית המשפט הדגיש את מודעותה של המערערת למזימת הרצח ואת סיועה המכוון בסיוע לביצוע העבירה, כגון ייעוץ בטכניקת הדקירה למניעת התזת דם וסיוע בניקוי לאחר ביצוע העבירה. חרף טענת המערערת כי לא האמינה שהרצח יתרחש, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיה הפגינו מודעות ותמיכה בביצוע העבירה. משכך, מצא בית המשפט כי המערערת עמדה ביסודות הנדרשים של סיוע וסיוע, וגזרו עליה 10 שנות מאסר, ושמונה שנים לריצוי.