רע"א 2892/23

תקציר

בית המשפט, לאחר שעיין בהחלטת בית המשפט המחוזי ובמסמכים הקשורים אליה, החליט לדחות את בקשת הדחייה. על פי תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובעים להפקיד ערבות להוצאות הנתבע, בעיקר כדי להבטיח תשלום אם התביעה תיחשב חסרת תוחלת או שסיכויי ההצלחה קלושים. עם זאת, התקנה אינה מפרטת קריטריונים לדרישת הפקדה כזו, וככלל אין להתנות את זכות העיון של התובע בבית המשפט בערבות זו, אלא במקרים חריגים. חריג מתעורר כאשר התובע הוא תושב חוץ חסר רכוש בתחום השיפוט שממנו ניתן להחזיר הוצאות. במקרה זה, למרות שהתובע אינו כשיר כלכלית עקב הפסדי השקעה ואינו יכול להרשות לעצמו להפקיד איגרת חוב, כל דרישה כזו תדחה את התביעה בטרם עת מבלי לבחון לגופה. טענת המשיב גורסת כי המבקשים אחראים מבחינה משפטית למצבם הכלכלי. בית המשפט המחוזי מצא טענה זו מהותית דיה כדי שלא לדחותה כחסרת בסיס. לפיכך, דרישת ערבות עלולה למנוע שלא בצדק את שמיעת התביעה במלואה. גישה זהירה זו מונעת מהנתבעים לנצל את מצבם הכלכלי הרעוע של התובעים, שעלול להיגרם על ידי הנתבעים עצמם, ובכך לחסום את תביעתם לפיצויים. לבסוף, דחה בית המשפט טענות נוספות של המבקשים לביטול החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור מבלי להורות על הוצאות.