בג"צ 8111/96

תקציר

בסכסוך משפטי מורכב זה, בית הדין מתייחס לסוגיות הנוגעות לזכויות עובדים כאשר יש חילופי מעסיקים. השופטת מ' נאור מסכימה עם השופט מ' חשין ועם המשנה לנשיא (בדימוס) אור כי על בתי המשפט לקבוע את הדין החל במצבים כאלה, ומדגישה כי לא ניתן לכפות על עובדים לעבור למעסיק אחר ללא הסכמה. פסק הדין בוחן האם עובדים זכאים לפיצויי פיטורים אם הם מסרבים להעברה. נאור תומכת בפרשנות גמישה של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, לפיה החלפת מעסיק מהווה בדרך כלל תנאי לפיו העובדים אינם מחויבים להמשיך לעבוד, אלא אם הוכח אחרת על ידי המעסיק. גישה זו לוקחת בחשבון גורמים כמו כל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. השופט א' גרוניס דן בהיקף הביקורת של בית המשפט העליון על בית הדין לעבודה ומציג את עמדות הרוב והמיעוט מערכאות המשפט השונות. הוא יוצא נגד הגמישות שבה דוגל השופט חשין, ומציין חוסר ודאות פוטנציאלי שעלול לעכב עסקאות מסחריות. במקום זאת, גרוניס תומך באמצע, המאפשר לעובדים להתפטר תוך התייחסות לכך כפיטורים על פי חוקי הפיטורים, תוך איזון בין בחירת העובדים לזכויות המעסיק. בסופו של דבר, בשל דעות שונות, גוברת דעת הרוב של השופטת אור, הקובעת כי על המעסיק המקורי לשמר עובדים אם הוא מסרב להעברה, אך מבלי לתת מענה כולל החל בכל המקרים. החלטה זו מדגישה את האופי הניואנסי והספציפי של יחסי עובד מעביד במהלך שינויים ארגוניים.