בד"א 56/20

תקציר

שני ערעורים נפרדים נדונו על הרשעתם של שני מערערים שונים, עו"ד איתמר הכהן וחב"ד אלימי ניזאר, שהורשעו שניהם לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין בעקבות הרשעתם הפלילית. במקרה הראשון הורשע עו"ד איתמר הכהן בתקיפה בסכסוך קרקעות, כאשר בנו ירה בידיעתו ובהסכמתו. בית המשפט המחוזי גזר עליו תשעה חודשי מאסר, ולאחר שריצה שלושה חודשים שוחרר. בית הדין המשמעתי השעה אז את רישיונו לעסוק בעריכת דין למשך 42 חודשים. הסנגור טען להקלה בעונשו, תוך פירוט נסיבות מקלות ומתן ראיות תומכות. איתמר סבר כי שנת השעיה תהיה עונש הולם. בית המשפט מצא טעם בטיעוניו והפחית את תקופת ההשעיה ל-30 חודשים, דבר שישיג את המטרה של הבעת שאט נפש ממעשיו ויהווה גורם מרתיע. במקרה השני הורשע חב"ד אלימי ניזאר בתקיפה המלווה בירי ובשימוש בנשק. בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה גזר עליו 42 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המערער טען לעונש מופחת בהתחשב בנסיבות המיוחדות, בהתייחסו לעונש הקל יחסית בהליך הפלילי. בא כוח המתלונן הדגיש את חומרת מעשיו של המערער וקבע כי השימוש בנשק חם הוא קו אדום. עם זאת, בית הדין אישר את החלטת בית הדין המשמעתי האזורי, ולא מצא טעות משמעותית בגזר הדין. הם הגיעו למסקנה כי הרשעותיו הקודמות של המערער והיעדר נסיבות מקלות משמעותיות מצדיקות השעיה של 42 חודשים. בשל חילוקי דעות בין חברי בית המשפט, נקבעה חוות הדעת הפסיקה על יסוד עקרון העדינות, הקובע כי בהיעדר דעת רוב, ההחלטה לטובת הנאשם היא הקובעת. לפיכך, בשני המקרים פסק בית המשפט לטובת המערערים והפחית את תקופת ההשעיה.