עמ"נ 17769-11-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בשל מחלוקת פרשנית על משמעות מסגרת הזמן להגשת התנגדות. החוק קובע כי יש להגיש התנגדויות בתוך 60 יום, עם אפשרות להארכה של 30 יום. סלע המחלוקת הוא האם יש לספור את הארכת 30 הימים ברציפות עם 60 הימים או רק לאחר תום תקופת 60 הימים הראשונית. השופט מצדד במערער וטוען כי הארכת 30 הימים מתחילה לאחר 60 הימים, מה גם שהחוק משתמש בביטוי '60 יום' בתוספת 'הארכה של 30 יום'. פרשנות זו נתמכת גם בכך שהמחוקק יכול היה לנסח את החוק אחרת ולקבוע במפורש 90 יום בסך הכל. בנוסף, הסנקציה הקשה של קבלת ההתנגדות בגין שיהוי קל אינה ראויה, במיוחד כאשר קיים ספק פרשני, ושני הצדדים לא הבינו בבירור את פרשנות הימים. השופט מגיע למסקנה כי יש לדון בערעור לגופו ואינו פוסק הוצאות למי מהצדדים.