ע"א 6588/12

תקציר

בית המשפט מצא כי מתנה של מקרקעין מאב לארבעת בניו, מיום 20 ביוני 1952, לא הועברה כדין משום שלא נרשמה כנדרש בפקודת העברת מקרקעין, 1920. כתוצאה מכך, זכויות האב במקרקעין עברו ליורשיו עם פטירתו בשנת 1954 - אשתו, ארבעת בניו (שהגישו את הערעור) וחמש בנותיו. תביעת הבנים על הקרקע נדחתה על ידי בית משפט קמא, אך היא התקבלה עבור 44 מתוך 63 הנתבעים - אלה שהודו בתביעה או לא הגנו על עצמם. בפסק הדין נקבע כי זכותם של הבנים במקרקעין מתייחסת רק לחלק שירשו האחיות ויורשיהן, דבר שלא נאמר במפורש. שני הצדדים קיבלו הבהרה זו, והערעור נדחה. החלטת בית המשפט הייתה כי הזכויות שהוענקו למערערים הן בנוסף לזכויותיהם בירושה, ושני הצדדים הסכימו לבירור זה. הערעור נדחה, וכל צד יישא בהוצאותיו.