ב"ש 967/85

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית משפט קמא לעצור את המערער, אזרח ותושב לבנון, עד לסיום משפטו באשמת קשירת קשר לייבא הרואין לישראל ואספקת הסם ללא היתר. בית משפט קמא דחה תחילה בקשה למעצרו של המערער, אך התביעה תיקנה את כתב האישום וקבעה כי התנהלות זו הפרה את החוק הלבנוני, מה שהוביל את בית משפט קמא להפוך את החלטתו. בית המשפט העליון קבע כי התרשלותה של התביעה בכך שלא כללה מידע זה קודם לכן אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר לפי סעיף 37 לחוק סדר הדין הפלילי. היא הגדירה את הנושא כפגם פרוצדורלי וציינה כי ערעור היה הערר הראוי, אך בסופו של דבר אישר את צו המעצר. בית המשפט נימק את החלטתו בכך ששחרורו של המערער יעניש את הציבור על הטעות הטכנית של התביעה, וכי חומרת העבירות ועוצמת הראיות תומכות בצו. יתר על כן, היא לא מצאה כל הצדקה לטענות המערער בדבר היעדר ראיות לכאורה ואי סדרים פרוצדורליים. ההחלטה אישרה את מעצרו של המערער עד למשפטו, תוך הדגשת חומרת סעיפי הסמים והאינטרס הציבורי בהבטחת נוכחותו במהלך ההליך המשפטי.