ת"ק 13461-06-22

תקציר

פסק הדין דן בחסינותו של עובד ציבור מפני תביעת נזיקין. התובע, שהגיש תביעה קטנה נגד חוקר משמעת בנציבות שירות המדינה, מבקש להטיל אחריות אישית על החוקר (הנתבע מס' 1). החוקר חקר לכאורה את התמחותו של התובע שלא כדין וללא אישור, והשיג ממנו מסמכים אישיים ללא צו. מדינת ישראל צורפה כנאשמת נוספת. המדינה הגישה הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין, בה טענה לחסינות לנתבע מס' 1, וביקשה לדחות את התביעה האישית נגדו, ולראות את התביעה כתביעה נגד המדינה. התובעת, לעומת זאת, ביקשה החלטה שיפוטית כי תנאי החסינות אינם מתקיימים, בטענה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות, וכי מעשיו של הנתבע מהווים ניצול לרעה של מעמדו, בלתי מוסמך ובלתי חוקתי. בית הדין הורה על מחיקת התביעה נגד הנתבעת מס' 1. נמצא כי מעשיו של הנתבע נעשו תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, וכי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החוקר פעל ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או מתוך אדישות לאפשרות של גרימת נזק. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים בדבר אי-חוקיותן של הוראות החסינות ואי-עמידתן הנטענת בהנחיית הפרקליטות. כתב התביעה נגד הנתבעת מס' 2 (המדינה) נדחה, והנתבע התבקש להגיש כתב הגנה. לתובע ניתנו 10 ימים להגיב לבקשת הנתבע לדחות את התביעה על הסף, ושני הצדדים התבקשו להכין טיעונים לבקשת הדחייה ולגופו של עניין התביעה לדיון הרגיל.