רע"א 70232-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי (רע"א 70232-03-26)** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר קיבל בקשה למינוי מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט בתביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הסוגיה המרכזית שעומדת לדיון היא האם התקיימה "ראשית ראיה" מספקת להצדקת מינוי מומחה אורתופדי, בהינתן ריבוי תאונות דרכים שהמעורבת בהן הייתה מעורבת, והיעדר תמונה ברורה של הקשר הסיבתי בין כל פגיעה לפגיעה. **רקע עובדתי** המשיבה נפגעה בשתי תאונות דרכים: הראשונה ב-20.7.19 והשנייה ב-15.11.20. התאונה השנייה הוכרה כתאונת עבודה, אך נקבעה לה נכות זמנית בלבד ללא נכות צמיתה. המשיבה תבעה את המבטחת (חברת הביטוח) בגין התאונה הראשונה, וביקשה מינוי מומחים אורתופדי ונוירולוגי. המבטחת התנגדה, בטענה שהמשיבה לא הציגה ראשית ראיה מספקת, וכי היא נסמכה על ממצאים רפואיים הנובעים מהתאונה השנייה. בית משפט השלום קיבל את הבקשה למינוי מומחה אורתופדי, ודחה את הבקשה למינוי מומחה נוירולוגי. בקשת רשות הערעור הוגשה על ההחלטה הנוגעת למינוי המומחה האורתופדי. **הליך הערעור וטענות הצדדים** * **המבקשת (חברת הביטוח):** טענה כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור, שכן התיעוד הרפואי המצורף דל ואינו מצדיק מינוי מומחה, אף בהתחשב בגישה הליברלית. הודגש כי הפגיעות בתאונה הראשונה היו בפלג גוף עליון, בעוד שבתאונה השנייה היו בפלג גוף תחתון, וכי רוב הבדיקות והממצאים הרפואיים מתייחסים לתאונה השנייה, לגביה נקבעה אי-נכות צמיתה. כמו כן, צוין כי המשיבה לא תגיש בקשה להבאת ראיות לסתור בנוגע לנכותה מהתאונה השנייה. * **המשיבה (הנפגעת):** טענה כי מכיוון שהתאונה הראשונה אינה תאונת עבודה, החלטות המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לגבי התאונה השנייה אינן רלוונטיות לקביעת נכותה מהתאונה הראשונה. היא הדגישה כי נדרשת חוות דעת מומחה כדי להבחין בין הליקים הנובעים מהתאונה הראשונה לאלה הנובעים מהתאונה השנייה, במיוחד לאור סמיכות התאונות. התיעוד הרפואי ממועד התאונה הראשונה ואחריה מהווה ראשית ראיה מספקת, ומינוי מומחה הוא הדרך היחידה להוכחת תביעתה. **דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי** **1. העיקרון הדיוני – התערבות ערכאת ערעור בהחלטות דיוניות:** בית המשפט קבע כי עצם ההחלטה לאשר מינוי מומחה היא החלטה דיונית, וכי ערכאת ערעור נמנעת מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים. בית המשפט סבר כי המקרה הנדון אינו נמנה על החריגים הללו. **2. העיקרון המהותי – קיומה של "ראשית ראיה":** * **הלכה פסיקתית:** בית המשפט ביסס את החלטתו על ההלכה הפסיקתית הקובעת כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי אם שוכנע בקיומה של "ראשית ראיה" בלבד לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים. הובאו אסמכתאות לפסיקות רלוונטיות (רע"א 1338/90 שיק, רע"א 3007/12 פלונית, רע"א 5070/13 פלוני). * **רמת הסבירות הנדרשת:** הודגש כי בית המשפט יכול להכיר בקיום ראשית ראיה אף בהיעדר אסמכתא חד משמעית, וכי רמת סבירות נמוכה לקשר סיבתי עשויה להספיק. * **תלונות על כאבים ורגישות:** הפסיקה הכירה באפשרות מינוי מומחה על סמך תלונות על כאבים ורגישות המתועדות במסמכים רפואיים (רע"א 7666/15, רע"א 40869-12-18). * **היעדר רצף טיפולי:** נקבע כי היעדר רצף טיפולי אינו שולל מעצמו את מינוי המומחה, וכי זו אינה דרישה קונקלוסיבית (בר"ע 1317/05, בר"ע 1303/02). * **העדפת מינוי מומחה במצב של ספק:** כאשר מתעורר ספק בערכאה הדיונית לגבי הצורך במינוי מומחה, יש להעדיף את המינוי על דחיית הבקשה, שכן ניתן לרפא מינוי שגוי באמצעות חיוב בהוצאות (רע"א 3007/12 פלונית). **3. יישום העקרונות לנסיבות המקרה:** * **ספק בדבר מקור הפגיעות:** בית המשפט הדגיש כי בית משפט השלום נימק את החלטתו בכך שלמרות שהתלונות והממצאים מתייחסים בעיקר לתאונה השנייה, קיים ספק שמא חלק מהתלונות לאחר התאונה השנייה מקורן בתאונה הראשונה. * **מסמכים משנת 2019:** בית המשפט ציין כי קיימים מסמכים משנת 2019 (סמוך לתאונה הראשונה) המתארים אבחנות כמו WHIPLASH INJURY (צליפת שוט), תלונות על כאבים בידיים, זרימות, כאבים בבית חזה, וכן אבחנה של PAIN NECK CERVICALGIA (כאב צוואר). * **ממצאים ב-CT משנת 2023:** למרות שה-CT בוצע לאחר שתי התאונות, בית המשפט קבע כי לא ניתן לשלול, "כלאחר יד", כי הממצאים של שינויים ניווניים ודיסקוגניים בעמוד השדרה המותני קשורים גם לתאונה הראשונה, וכי הדבר מצריך בדיקת מומחה. * **תלונות לאחר התאונה השנייה:** בית המשפט אף התייחס לתלונות שהיו לאחר התאונה השנייה, כגון "כאבים בגב תחתון לרגל שמאל", רגישות פארא-ספינלית, הגבלת תנועה, וכאב אקסיאלי, וציין כי לא ניתן לשלול קשר לתאונה הראשונה ללא בדיקת מומחה. * **קביעת ראשית ראיה:** לסיכום, בית המשפט סבר כי המסמכים משנת 2019 ו-2023 מהווים "ראשית ראיה מספקת" למינוי מומחה אורתופדי, אשר יבחן האם קיימת נכות הקשורה לתאונה הראשונה. * **תפקיד המומחה:** הודגש כי המומחה יבחן את הקשר הסיבתי בין הנכות (אם תימצא) לתאונה הראשונה. **3. חידושים ודגשים משפטיים בהחלטה:** * **הקלה בדרישת "ראשית ראיה" במקרה של תאונות מרובות:** ההחלטה מדגימה יישום גמיש של דרישת "ראשית הראיה" כאשר מדובר במספר תאונות. עצם קיומו של ספק, אף אם אינו מבוסס על ממצאים חד משמעיים, יכול להצדיק מינוי מומחה. * **התמודדות עם קושי בהפרדת פגיעות:** בית המשפט מכיר בקושי המובנה להפריד בין פגיעות הנגרמות בתאונות סמוכות. במקרים כאלה, מינוי מומחה הופך לכלי חיוני להבהרת המצב, ולא רק לשם הוכחת תביעה, אלא לשם יצירת בסיס עובדתי איתן להכרעה משפטית. * **העדפת מינוי מומחה על פני דחיית הבקשה:** ההחלטה מחזקת את העיקרון כי במצב של ספק, עדיף להעניק לנפגע הזדמנות להוכיח את טענותיו באמצעות מומחה, תוך שימוש בסנקציות של הוצאות משפט במקרה של מינוי שגוי. זהו כלי דיוני שמטרתו למנוע חסימת דרכו של נפגע להוכחת תביעתו שלא לצורך. * **משקל לתלונות על כאב ומינוי מומחה:** ההחלטה ממחישה כי תלונות על כאבים, גם אם אינן מלוות בממצאים אובייקטיביים חד משמעיים, יכולות להוות בסיס למינוי מומחה. * **התייחסות לממצאים עתידיים:** גם כאשר ממצאים רפואיים (כמו CT) בוצעו לאחר מועד מאוחר יותר, והם מיוחסים באופן כללי לתהליך ניווני, בית המשפט אינו שולל קשר עקיף או מחמיר לתאונה קדומה יותר, ומצדיק בחינת מומחה. **סוף דבר** בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשת חויבה בהוצאות. ההחלטה מדגימה את גישתו הפרוצדורלית של בית המשפט, השואפת לאפשר לנפגעים להוכיח את תביעותיהם, ובפרט במקרים מורכבים של ריבוי פגיעות, תוך שימוש במומחיות רפואית חיצונית להכרעה בסוגיות מדעיות-רפואיות. הדגש הוא על פתיחת הדלת להליך ההוכחה, ולא על חסימתו, במיוחד כאשר קיים ספק הצודק בדיקה מעמיקה.