ע"א 2819/00

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב, בה נדחתה תביעתו של מתווך נדל"ן לדמי תיווך. המתווך טען לזכאות לשכר טרחה על בסיס הסכם תיווך חתום עם המשיבים, שרכשו בהמשך דירה ברמת גן. מחלוקת התעוררה כאשר המשיבים טענו כי כתובתה המלאה של הדירה נוספה להסכם לאחר שנחתם לראשונה, מה שלטענתם היווה זיוף. עם זאת, השופטת קבעה כי למרות תוספות מטעות פוטנציאליות, ההסכם נותר בתוקף מאחר שהמשיבים לא פעלו לביטולו בהקדם. כמו כן, נמצא כי הפרטים הנדרשים על פי חוק המתווכים, כגון מספרי זיהוי ומחיר עסקה מדויק, חסרים, מה שהופך את ההסכם לבטל. עם זאת, בערעור נטען כי המחיר נמסר בקירוב והפרטים החסרים אינם פוסלים את ההסכם מסיבות טכניות בלבד. יתר על כן, בית המשפט בחן האם המתווך היה גורם יעיל בעסקה, ובסופו של דבר מצא שהוא רק סיפק את כתובת הנכס ולא סייע באופן מהותי לעסקה, שהסתיימה בהצלחה באמצעות מאמציו של מתווך אחר. למרות פעילות מוגבלת של המתווך, בית המשפט העליון החליט כי הלקוחות פעלו בחוסר תום לב בכך שעקפו את המתווך כדי להימנע מעמלות, ואישר כי על המתווך לקבל את העמלה המוסכמת של 2%. לעומת זאת, תביעות לפיצויים נוספים בגין אובדן דמי שימוש מול הקבלן נדחו כבלתי צפויות. המשיבים חויבו לשלם למתווך הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.