ת"א 41953-01-17

תקציר

בסכסוך עסקי מורכב בין ADN לבין אליהו קנפלר, ביקש האחרון לחשוף מסמך ספציפי – הסכם מיום 3 בנובמבר 2016, המפרט את מכירת אחזקותיה של ADN במספר חברות צרפתיות. ADN התנגדה בנימוק של סודיות, תוך שהיא מצטטת סעיף בהסכם. עם זאת, בית המשפט הורה על גילוי ההסכם, וקבע כי הוא רלוונטי לתביעתו הנגדית של קנפלר וכי סעיף הסודיות אינו מוחלט. ההחלטה התקבלה תוך איזון בין טענות הצדדים וזכויותיהם. הרלוונטיות של ההסכם למקרה לא הייתה מוטלת בספק, וסעיף הסודיות, שאינו ספציפי בהגנות שלו, לא יכול היה לגבור על דרישת הגילוי. כדי לכבד את האינטרסים של ADN, הורה בית המשפט להעביר את המסמך לבא כוחו של קנפלר, שישמור על סודיותו. בהיעדר הצדקה לאי-גילוי, קבע בית המשפט תקדים של שקיפות, וקידם את החתירה לחקר האמת העובדתית בהליכים משפטיים. עוד נקבע בפסק הדין כי סעיפי חיסיון, אף שהם חשובים, חייבים להיכנע לצורך של מערכת המשפט בשקיפות, במיוחד כאשר הם נעדרים בהירות לגבי האינטרסים המוגנים. יתר על כן, החלטת בית המשפט לאפשר לבא כוחו של קנפלר גישה תוך שמירה על סודיות איזנה למעשה את האינטרסים של שני הצדדים. פסק דין זה תורם למטרה הרחבה יותר של השגת צדק פרוצדורלי ויעילות תוך כיבוד חיסיון הצדדים המעורבים.