ת"א 5680/02

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעים בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע לאחר שתמונות העירום החלקי שלה פורסמו פעמיים בעיתון מקומי. התמונות צולמו בחוף מבודד יחסית, בו נהג התובע לרחוץ טופלס. הנתבעים טענו כי התובעת הסכימה במשתמע לצילום ולפרסום, וכי הפרסומים לא פלשו לפרטיותה ולא השמיצו אותה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הסכימה, וכי תמונותיה פורסמו ללא ידיעתה ובניגוד לרצונה. עוד נקבע כי מי שהכיר את התובעת ואת כלבה יכול היה לזהות אותה בפרסום הראשון, וכי כל מי שראה את הפרסום הראשון יכול היה להאמין באופן סביר שהתובעת היא זו שצולמה בפרסום השני. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובע היה מזוהה בשני הפרסומים. באשר לטענת הפגיעה בפרטיות, מצא בית המשפט כי זכותו של התובע לפרטיות נפגעה מכוח סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, האוסר על פרסום תמונתו של אדם בנסיבות העלולות להשפיל או לבזות אותו. למרות שהתובעת בחרה לחשוף את עצמה בפומבי, בית המשפט קבע כי עדיין עומדות לה זכויות פרטיות מסוימות, ופרסום תמונותיה בעיתון מקומי פוגע בזכותה לבחור בפני מי לחשוף. עוד קבע בית המשפט כי הפרסומים עלולים להשפיל ולבזות את התובעת בעיני קורא סביר, אך דחה את טענת התובעת כי חלה חדירה לפרטיותה לפי סעיפים 2(1), 2(6) ו-2(10) לחוק הגנת הפרטיות. אשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי הפרסומים מהווים לשון הרע לפי סעיפים 1(1) ו-1(2) לחוק איסור לשון הרע, שכן הם עלולים לבזות את התובעת ולהפוך אותה למטרה לביזיון. בית המשפט מצא כי המסגרת המתאימה לניתוח הפרסומים היא חוק הגנת הפרטיות, שכן התמונות עמדו בפני עצמן בכתבות, ולא הייתה התייחסות מילולית לתובע. בית המשפט דחה את הגנת תום הלב של הנתבעים, וקבע כי היה עליהם לדעת על חדירה אפשרית לפרטיותו של התובע. בית המשפט פסק נגד הנתבעים גם בהגנות המעשה הטריוויאלי, הסיכון מרצון והרשלנות התורמת. לאחר שביסס את חבות הנתבעים, פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בסך 25,000 ₪, בהתחשב בהיעדר כוונת זדון, בנזק הקל שנגרם ובהימנעותה של התובעת מלהציג ראיות זמינות לתמיכה בטענותיה. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. לבסוף, אסר בית המשפט על פרסום שמה של התובעת ופרטים מזהים כלשהם כדי למנוע נזק נוסף, והתיר לפרסם את פסק הדין מבלי להזכיר את שמה.