ת"א 917/04

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה ובתביעה שכנגד בדבר חלוקת הירושה של שני נפטרים - תאופיק סעיד יונס, שנפטר בשנת 1945, ואשתו נדהירה אחמד יונס, שנפטרה בשנת 1967. התובעים הם שלושת בניהם של בני הזוג המנוחים - האני, ג'מיל (שנפטר במהלך ההליך והוחלף על ידי אשתו ובניו) וסובחי (שנפטר במהלך ההליך והוחלף בשלושת בניו). הנתבעים הם האפוטרופוס לנכסי נפקדים ומינהל מקרקעי ישראל. בתם של בני הזוג שנפטרו, ח'ירייה, המתגוררת בירדן, היא גם נפקדת על פי חוק נכסי נפקדים. המחלוקת בפני בית המשפט נסובה סביב השאלה האם ויתרה ח'ירייה על חלקה בעיזבון אביה לפני שעברה לירדן בשנת 1948 והאם צו הירושה בעניין עזבון האב המנוח, שתוקן בשנת 1997, וצו הירושה בעניין עזבון האם המנוחה, שניתן בשנת 2002, הוצאו כדין. בית המשפט קבע כי גרסת התובעים בדבר ויתרותה של ח'ירייה על חלקה בעיזבון אינה סבירה ואינה אמינה. עוד קבע בית המשפט כי צו הירושה המתוקן שניתן בשנת 1997 בעניין עיזבון האב המנוח וצו הירושה שניתן בשנת 2002 בנוגע לעיזבון האם המנוחה הוצאו ללא סמכות שיפוט ולפיכך בטלים ומבוטלים, שכן הם ניתנו ללא הסכמת האפוטרופוס לנכסי נפקדים ומבלי שניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר הקבוע בחוק נכסי נפקדים, ובוודאי שלא על ידי מכלול הראיות. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים וקיבל את תביעתם שכנגד של הנתבעים, וקבע כי כל נכסיה של ח'ירייה, לרבות חלקה בעיזבונם של אביה ואמה, הם נכסי נפקדים המוחזקים בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בעקבות זאת הורה בית המשפט על תיקון פנקסי המקרקעין בהתאם ופסק לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהתובעים.