ע"א 3605/21

תקציר

בערעור שעניינו סכסוך בין שתי סוכנויות יבוא רכב בישראל, אישר בית המשפט המחוזי את תביעתם שכנגד של המשיבים ודחה את טענתם העיקרית של המערערים. בתחילה, היה למערערים, תחת KMI, הסכם הפצה עם קיה למשך 13 שנים, אשר לא חודש מעבר לשנת 2007. במקום זאת, קיה התקשרה עם המשיבים אונגר וטלקאר כמפיצים החדשים. המערערים האשימו את המשיבים בשוחד ובקשירת קשר, וטענו כי הדבר הוביל להעברת זיכיונם שלא כדין, ודרשו סך של 192 מיליון ₪. בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענות אלה, והגיע למסקנה כי החלטתה של קיה נבעה מביצועי השוק הגרועים של KMI ומהפרות אמון. המשיבים טענו מנגד כי המערערים שכרו את שירותיו של אבירם הלוי כדי שיפרוץ למערכותיהם לצורך איסוף ראיות לטענותיהם. בית המשפט קיבל טענה שכנגד זו, הנתמכת בעדויות ובראיות המצביעות על כך שהמערער אחיעד היה מודע לרכישת המסמכים שלא כדין. בעקבות זאת חויבו המערערים לשלם כ-2.98 מיליון ₪ בגין פגיעה בפרטיות וגניבת סודות מסחריים, בתוספת הוצאות משפט. ערכאת הערעור הסכימה עם הניתוח העובדתי המעמיק של בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך שהיא מאשרת את פסקי הדין של הערכאה הנמוכה ואת היושרה הפרוצדורלית, והורתה למערערים לכסות הוצאות משפט נוספות בסך 80,000 ₪.