ע"פ 1996/11

תקציר

במקרה שלפנינו, בית המשפט בוחן את מעשיו של המערער כדי לקבוע האם הם מהווים ניסיון לעבירה, שלב המאופיין בפעולות שמעבר להכנה גרידא אלא להשלמת העבירה. השיח המשפטי סובב סביב ארבעה מבחנים מסורתיים: המערכה האחרונה, תחילת המעשה, קרבה מספקת ואי בהירות. בסופו של דבר, בית המשפט מתמקד בקרבה מספקת ובחד-משמעיות, ובוחן האם מעשיו של המערער היו קרובים מספיק לעבירה או גילו בבירור כוונה פלילית. המערער ביצע פעולות הכנה שונות לביצוע פיגוע התאבדות מתוכנן, לרבות רכישת חגורת נפץ וניסיון לחצות את הגבול לישראל מספר פעמים. חרף טענות בדבר היעדר תכנון נקודתי או פעולה קונקרטית, מצא בית המשפט כי מעשיו של המערער עלו על הכנה גרידא. בנוסף, בעוד המערער טען לפטור מחמת חרטה, דחה זאת בית המשפט בקובעו כי חרטה אמיתית צריכה לבוא לידי ביטוי בפעולות חיצוניות המונעות את העבירה, דבר שלא ניכר מאחר שהמעצר קטע את התוכנית ולא מרצונו של המערער. זאת ועוד, נבחנה מסירת המידע לוועדות ההתנגדות העממית והגיעה למסקנה כי קבוצה זו מהווה "אויב" על-פי דיני העונשין, שכן היא נועדה לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר נאותות העונש, והדגיש כי מעשיו של המערער הצדיקו את ההרשעה ואת העונש שהוטל, חרף גילו הצעיר. ככלל, הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את ההרשעה ותואם את הפרשנויות המשפטיות של ניסיונות לביצוע עבירות במסגרות הקיימות.