ת"א 40324-09-14

תקציר

הנתבע טען כי השיקים ששימשו כראיה על ידי התובע היו מזויפים וכי הם לא נחתמו על ידו. עם זאת, השופטת קבעה אחרת, והסתמכה על חוות דעתה המומחית של גב' איה שוחט, שמונתה על ידי בית המשפט, ועל עדותה המשכנעת שמסרה. השופטת גם מצאה את גרסת הנתבע לאירועים שהובילו לכך שהצ'קים היו בידי התובע חלשה ולא משכנעת. לפיכך קבע השופט כי השיקים אכן נחתמו על ידי הנתבע. בהמשך לדיון בחובת התובעת לפרוע את השיקים האמורים, צידדה השופטת בגרסתו של התובע לאירועים, לפיה הצ'קים ניתנו על ידי הנתבע כערובה להלוואות שניתנו לאביו של הנתבע. עוד קבע השופט כי טענת ההתיישנות שהגיש הנתבע אינה תקפה, שכן היא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וממילא לא חלה על מהות החיוב כפי שתואר על ידי הצדדים. השופטת בחנה ביסודיות את נספחי פנקסי השיקים של הנתבעת, וחקרה את הנתבע חקירה נגדית, והגיעה למסקנה כי הנתבע היה מעורב בענייניו הכספיים של אביו, והשיקים שניתנו לתובע ניתנו ברשות הנתבע. עם זאת, השופט מצא צדק בטענת הנתבע כי התובע לא הוכיח את הסכום המדויק החייב לפי השיקים, ולכן התביעה, כמו גם תיק ההוצאה לפועל, יידחו. השופטת הדגישה כי אין בפסק דין זה כדי להצביע על כך שאביו של הנתבע פרע את כל חובותיו לתובע, אלא שהתובע לא סיפק הוכחה תקפה לסכום החוב המדויק. לפיכך, אם התובע סבר כי קיימת יתרה כלשהי, הוא יכול היה ליזום תביעה חוזית, בתנאי שהיא לא התיישנה. בפסק הדין נקבע כי התביעה נדחתה במלואה, וכל תשלום שישלם הנתבע במסגרת הליכי הגבייה יוחזר עם הבדלי ההצמדה והאינטרסים החלים. יתר על כן, מאחר שגם גרסת הנתבע לאירועים לא הייתה משכנעת, החליטה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ומועד פסק הדין היה 10.1.2017.