בש"א 2511/06

תקציר

הרקע למקרה זה נוגע לסכסוך ארוך שנים על זכויות השכירות של דירה הממוקמת בבית דו משפחתי. המבקשים ביקשו למנות כונס נכסים לביצוע פסק דין משנת 1996 שהעניק להם זכויות שכירות בדירה. עם זאת, ההוצאה לפועל נתקלה במספר אתגרים, בהם שעבודים ועיקולים על הבית, סוגיות מס וקשיים בהעברת הזכויות. כונס הנכסים מונה לחקור את החסמים הללו ולהציע פתרונות. בבקשות מאוחרות יותר ביקש הכונס אישור לנהל משא ומתן עם רשויות שונות, לרבות מינהל מקרקעי ישראל, לקידום ההעברה. התברר כי המבקש בנה קומה נוספת ללא היתר בנייה, מה שסיבך עוד יותר את העניין. תפקידו של כונס הנכסים היה להקל על ההעברה, אך חוסר הבהירות לגבי זכויות צד ג', הצורך בהסכמות ותוספת הבנייה הבלתי חוקית עיכבו את ההתקדמות. בית המשפט הדגיש כי מטרת כינוס הנכסים הייתה לבצע את פסק הדין ולא להכשיר בנייה בלתי חוקית. מינהל מקרקעי ישראל עמד על רישום בית משותף, דבר שנתקל בהתנגדות מצד המבקש והכונס. הם טענו שתוכנית חלוקה תספיק, אך המינהל טען שיש צורך ברישום בית משותף. בית המשפט הסכים כי כינוס הנכסים אינו המנגנון המתאים לפתרון סוגיית הבנייה הבלתי חוקית וכי הצעת המבקש אינה נותנת פתרון ישים. בהיעדר דרך ברורה לביצוע פסק הדין ולהכשיר את הבנייה הבלתי חוקית מחוץ לתחום כינוס הנכסים, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההליך הגיע למבוי סתום. הוחלט כי המשך הליך כינוס הנכסים אינו מוצדק, ובקשת הכונס לתכנית מדידה נדחתה. מינוי כונס הנכסים בוטל, וההחלטה התקבלה בהיעדר צו הוצאות.