ת"א 19597-05-12

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעים בגין הפרת חוזה, בטענה כי לא קיבלו את הסכמתה לבנייה על חלקת אדמה. התובעת טענה כי הנתבעים היו מחויבים חוזית לתנאי חוזה שכירות ראשוני וחכירת משנה – שנחתמו על ידי התובעת וצדדים נוספים – אשר הגבילה את הבנייה לשתי קומות ול-40% משטח הקרקע וחייבה את הסכמת התובעת לכל שינוי. הנתבעים טענו מנגד כי חוזים אלה אינם חלים עליהם וכי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהחוזים המדוברים רלוונטיים לחלקה הנדונה או שהם דורשים את הסכמת התובעת לבנייה. השופטת ציינה כי התובעת לא הציגה את החוזה הספציפי הנוגע לחלקה, ואף לא יכלה לספק הסבר מניח את הדעת להיעדרה. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי טענת התובעת בדבר אופייה המיוחד של השכונה והשפעתה האסתטית אינה נתמכת בראיות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, ביטל את צו המניעה הזמני והורה לה לשאת בהוצאות הנתבעים, כולל 15,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים בהוצאות הליך ביניים. בפסק הדין הודגש כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הציגה תשתית חוזית תקפה לטענותיה.