ת"א 7606-07-22

תקציר

התובעת, גאולה, ובתה, עינב, טענו כי נרתם הסכם מתנה, שיעניק 25% מזכויות הקניין של גאולה לנתבע, רועי. גאולה טענה כי חתימתה על הסכם המתנה והתצהיר הייתה מזויפת, והיא לא ביקרה במשרדו של רועי במועד החתימה המשוער, 3.7.18. עם זאת, השופט קבע אחרת, והאמין לעדותו של רועי, יחד עם ראיות תומכות, כי גאולה אכן חתם על הסכם המתנה במשרדו באותו יום. השופט ביסס החלטה זו על מספר נימוקים מרכזיים. ראשית, עדותו של רועי על הליך החתימה הייתה עקבית ואוששה בתצלום מיום 3.7.18, בו נראות גאולה ועינב במשרדו. שנית, הדמיון בין חתימתה של גאולה על הסכם המתנה לבין חתימתה הבלתי מעורערת על מסמך אחר חיזק את גרסתו של רועי לאירועים. שלישית, התנהגותה של גאולה בהליך משפטי נפרד בנוגע לנכס, שם לא התנגדה להערת האזהרה של רועי – שהתבססה על הסכם המתנה – תמכה בטענה כי הייתה מודעת להסכם המתנה והסכימה לו. יתר על כן, הימנעותה של גאולה מלהציג חוות דעת מומחה שתסתור את אותנטיות חתימתה נתפסה ככשל ראייתי משמעותי. בנוסף, קבעה השופטת כי גם אם עינב הייתה חותמת על הסכם המתנה בשמה של גאולה, הייתה לה סמכות לעשות כן על סמך רשותה של גאולה, מה שהופך את ההסכם לתקף. לבסוף, מאחר שהמתנה לא הושלמה עם הרישום, גאולה עדיין יכלה לחזור בה מהתחייבותה מבחינה חוקית, אך היא לא עשתה זאת. לפיכך, הערת האזהרה נרשמה כדין, והשופטת דחתה את התביעה, והורתה לגאולה לכסות את הוצאותיה ושכר טרחתה של רועי.