עתפ"ב 28763-03-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על ביטול כתב האישום נגד המשיבים בעניין אחד הנוגע לרכיבי בנייה שלא נפלו תחת תקנות הפטור. במקום זאת, כתב האישום יבוטל ולא זיכוי המשיבים, שבית המשפט סבור כי הוא דרך הפעולה הראויה. יתר קביעותיו של בית משפט קמא נותרו בעינן, לרבות זיכוי המשיבים לגבי חלק מרכיבי הבנייה. השופט לא מצא כל פגם בזיכוי המשיבים על ידי בית משפט קמא בגין פרגולות שנכללו בהיתר הבנייה אך לא נבנו. המשיבים הגישו בקשה להיתר מתוקן, ובאופן משמעותי החזירו המערערים את פיקדון הערבות, דבר המצביע על כך שבקשתם נענתה ועניין הפרגולות נפתר. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי היסוד הנפשי של העבירה לא היה קיים במקרה זה. יתר על כן, גם אם ניתן היה להוכיחה, טענת ההגנה של המשיבים מפני צדק עדיין הייתה מתקבלת. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי "הבניה הנוספת" נופלת תחת תקנות הפטור, ודחה את טענות המערער על כך. השופט הדגיש את חשיבות מהות הקונסטרוקציה על פני המינוח בו נעשה שימוש ומצא כי המשיבים הצליחו לפרוק את נטל ההוכחה המוטל עליהם בעניין זה. אשר לדוקטרינת ההגנה מפני הצדק, הסכים השופט עם קבלת טענת המשיבים על ידי בית משפט קמא, תוך שהוא מציין התנהלות לקויה של המערערת בהעמדתם לדין של המשיבים. התנהלות פסולה זו, שכללה הגשת כתב אישום בגין אי בניית פרגולות שלא הוזכרו בהיתר והתעלמות מבקשת המשיבים לתקנו, הצדיקה את קבלת טענת ההגנה מן הצדק. ככלל, פסק הדין מדגיש כי היה מקום לזכות את המשיבים מהעבירה הנוגעת לבניית הפרגולות וכי יש למחוק את כתב האישום, ככל שהוא מתייחס לרכיבים שאינם מכוסים בתקנות הפטור. השופטת הדגישה כי החלטות אלו התקבלו שלא בנוכחות הצדדים ונמסרו ביום 06/01/2021.