ת"א 2550-06-20

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שמוצגים בטקסט בלבד: **ניתוח משפטי של החלטה בת"א 2550-06-20** **מבוא:** ההחלטה דנה בסוגיית זכותם של תובעים להגיש חוות דעת משלימה מטעמם, בעקבות הגשת חוות דעת נגדית על ידי הנתבעים. ההחלטה מתמקדת בפרשנותן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), ובפרט תקנה 87(ג), אל מול המשטר הדיוני שקדם להן, כפי שבא לידי ביטוי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הקודמות"), לרבות תקנות 127 ו-128. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **עקרון הסדר הדיוני הבסיסי:** * **התקנות הקודמות (127-128):** התזה הרפואית הראשונית מוגשת על ידי התובע יחד עם התביעה. לנתבע הזכות להגיב בתזה רפואית נגדית. עיקר הנטל על הנתבע להגיב לטענות שהועלו נגדו. * **התקנות החדשות (87):** עקרון דומה, כאשר תקנה 87(א) קובעת כי יש לצרף חוות דעת לתביעה, ותקנה 87(ב) מעניקה לנתבע זכות להגיש חוות דעת. תקנה 87(ג) מחדשת לכאורה בנוגע לזכות התובע להגיש חוות דעת בתגובה לחוות דעת נגדית של הנתבע. 2. **פרשנות תקנה 128(ב) לתקנות הקודמות ותקנה 87(ג) לתקנות החדשות - ההיבט המרכזי של ההחלטה:** * **הטענה המרכזית של התובעים:** מכוח תקנה 87(ג), קנויה להם הזכות להגיש חוות דעת משלימה של ד"ר גרינשפן, כתגובה לחוות הדעת הנגדית של הנתבעת. * **דחיית טענת התובעים על ידי בית המשפט:** בית המשפט קובע כי אין זכות קנויה להגיש חוות דעת משלימה במקרה הנדון. הוא מדגיש כי לשון ותכלית תקנות אלו (הקודמות והחדשות) נועדו לתת מענה למצב שבו הנתבע מגיב בתחום מומחיות **שונה** מזה שהתובע הציג בחוות דעתו המקורית. * **דוגמה להמחשה:** * **מצב המצדיק תגובה:** אם התובע הגיש חוות דעת אורתופדית, והנתבע הגיב בחוות דעת נוירולוגית, רשאי התובע להגיב בחוות דעת נוירולוגית (שאינה "משלימה" במובן הצר, שכן התובע לא הגיש חוות דעת בתחום זה קודם לכן). * **מצב שאינו מצדיק תגובה כ"זכות קנויה":** אם התובע הגיש חוות דעת אורתופדית, והנתבע הגיב בחוות דעת אורתופדית נגדית, **אין** לתובע זכות קנויה להשלים את חוות דעתו של המומחה האורתופד מטעמו. באותו אופן, אין לו זכות קנויה להגיש חוות דעת בתחום אחר, שכן על פי הכלל, חוות דעת יש לצרף לתביעה המקורית. 3. **הבחנה בין "זכות קנויה" לבין "בקשה להשלמה":** * בית המשפט מבחין בצורה ברורה בין זכות קנויה להגשת השלמה, לבין האפשרות לבקש רשות מבית המשפט להגיש השלמה. * **הכלל:** אין זכות קנויה להשלמה. * **החריג (בשיקול דעת בית המשפט):** ניתן לבקש השלמה, אך הדבר ייעשה רק במקרים המתאימים, תוך הנמקה ספציפית מדוע ההשלמה נדרשת. הרצון התכוף להשלים אינו מקנה זכות. לרוב, ההשלמות הן בגדר ויכוח חוזר עם מומחה הצד שכנגד, תוך חזרה על תזה שכבר הוצגה בחוות הדעת המקורית, אשר אמורה להיות שלמה וממוסמכת. 4. **השיקול הטקטי של הנתבע (בפרט בתיקי רשלנות רפואית):** * נתבע יכול לבחור להגיש חוות דעת בתחום שלא הוגשה בו חוות דעת על ידי התובע. במקרה כזה, התובע יקבל זכות קנויה להגיש חוות דעת נגדית באותו תחום (תוך היפוך הסדר הרגיל). * עם זאת, אם הנתבע הגיש חוות דעת בתחום בו התובע כבר הגיש חוות דעת, אין לנתבע זכות "להשלים" את חוות דעתו במובן של דיון מחודש או הרחבה מעבר לנדרש כתגובה. 5. **מניעת "פינג פונג" דיוני:** * ההחלטה מזהירה מפני מצב שבו יתאפשר "פינג פונג" דיוני של חוות דעת משלימה, ואז השלמת-נגד, וכן הלאה. העקרון הוא שההליך צריך להסתיים, וכל צד צריך להציג את טיעוניו ואת מומחיותו באופן מלא בשלב המקורי. * העובדה שניתן פרק זמן ארוך לתובעים לדרישה ובדיקה (בהשוואה לנתבע) מצביעה על כך שהחומר צריך להיות מושלם מלכתחילה. **חידושים משפטיים:** * **הבהרת משמעות תקנה 87(ג) לתקנות החדשות:** ההחלטה מחדדת את הפרשנות של תקנה זו, וקובעת כי היא אינה מבטלת את המשטר הדיוני הקודם באופן גורף, אלא מתייחסת למצב ספציפי של תגובה לתחום שונה. התקנה החדשה נועדה "לחדד ולעשות סדר", ולא להרחיב את זכויות ההשלמה באופן בלתי מוגבל. * **חידוד האיזון הדיוני:** ההחלטה מציבה איזון מדויק בין זכויות הצדדים. בעוד התובע הוא זה שפותח בהצגת חוות דעת (תקנה 87(א)), הנתבע מגיב (תקנה 87(ב)). תקנה 87(ג) מעניקה לתובע זכות מוגבלת להגיש חוות דעת נוספת **רק** כאשר הנתבע מגיש חוות דעת בתחום **שונה**. זהו החריג שנבחר, והוא נועד למנוע מצב בו התובע מופתע מטענות בתחום שלא צפה, מבלי יכולת להגיב. * **התייחסות לפסיקת בית המשפט העליון:** ההחלטה מתבססת על פסיקת בית המשפט העליון (רע"א 1023/16, רע"א 8033/16) ומיישמת את העקרונות שנקבעו בה לעניין תקנות 127-128 הקודמות, ומחילָה אותם על התקנות החדשות, תוך הדגשת הדמיון התכליתי ביניהן. **יישום על המקרה הנדון:** במקרה זה, התובעים הגישו חוות דעת של מומחה בכירורגיית ילדים, והנתבעים הגיבו בחוות דעת נגדית של מומחה **באותו תחום**. לכן, בית המשפט קבע כי אין לתובעים זכות קנויה להגיש חוות דעת משלימה, שכן הדבר אינו נופל בגדר החריג המנוי בתקנה 87(ג). **סיכום:** ההחלטה מהווה הבהרה משפטית חשובה בנוגע לגבולות זכותם של צדדים להגיש חוות דעת משלימות. היא מדגישה את העיקרון לפיו חוות דעת צריכה להיות שלמה וממוסמכת מלכתחילה, ומצמצמת את האפשרויות להגשת "השלמות" למקרים חריגים ומנומקים, הנמצאים בשקול דעת בית המשפט, ולא כזכות אוטומטית. ההחלטה שואפת לשמור על יעילות ההליך השיפוטי ולמנוע התארכותו שלא לצורך.