ת"א 62818-12-20

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד מדינת ישראל בגין נזק לרכוש התובעים כתוצאה משריפת יער שנגרמה כתוצאה מפעילות ביטחונית של צה"ל ביהודה ושומרון. השופט קובע כי התביעה אינה קבילה בשל שני טעמים עיקריים. ראשית, היא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת השנתיים הקבועה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) בגין נזקים שאירעו באותם שטחים. שנית, הנזק יוחס לפעולה מלחמתית, המקנה למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין לפי אותו דין. השופטת מדגישה כי תקופת ההתיישנות המקוצרת והחסינות חלות טריטוריאלית ולא אישית, ולכן מעמדם של התובעים כאזרחים ישראלים אינו רלוונטי. יתר על כן, ייחודה של הוראת העילה בחוק מס רכוש וקרן פיצויים מונע מהתובעים להתדיין בנושא בהליכים אזרחיים, שכן הם כבר ביקשו פיצויים באמצעות קרן הפיצויים, המספקת מנגנון מינהלי לתביעות של אזרחי ישראל כתוצאה מפעולות מלחמה. השופטת מציינת כי ערעור התובעים בהליך המנהלי מתייחס לגובה הנזק, מה שמדגיש עוד יותר את חוסר ההתאמה שבהתדיינות מקבילה בנושא בשני פורומים. פסק הדין מתייחס גם לטענות התובעים נגד חסינות המדינה, וקובע כי החסינות חלה על אזרחי ישראל בהתאם לתכליות החוק, וכי ההסדר החקיקתי לפיצוי נזקי אזרחים כתוצאה מפעולות מלחמה מהווה חלופה סבירה לתביעות נזיקין. לבסוף, נדרשים התובעים לכיסוי הוצאות הנתבעת, בסך 8,000 ₪.