עת"מ 7610-12-13

תקציר

העותרת חויבה בארנונה על ידי העירייה המשיבה בגין מספר נכסים, לרבות קיוסק שהעותרת שכרה. העותר טען כי אין להטיל עליו אחריות למיסים שכן הוא לא היה הבעלים של הנכסים ולא היה מודע לחוב המס עד שנים רבות לאחר תקופת החיוב. העירייה ייחסה את החזקה בנכסים לעותר על סמך ביקורת שנערכה באתר הקיוסק. בית המשפט פסק לטובת העותר, וקיבל את הטענה כי התקיימו נסיבות חריגות המחייבות את המשיב לחקור ולאמת את זהות המחזיק בפועל בנכסים. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות העירייה וציינה כי היא הסתמכה על ראיות חלקיות, התעלמה מבקשות העותר ולא פעלה במלוא המרץ בניהול הפרשה, במיוחד בהתחשב בתגובתה המיידית של העותרת עם קבלת דרישת התשלום. עוד ציין השופט כי החלטת העירייה לייחס לעותרת את כל הנכסים במתחם אינה סבירה, שכן הנכסים היו עסקים נפרדים, והעותרת רק שכרה את הקיוסק. לפיכך התקבלה העתירה, והמשיב חויב להשיב לעותר את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך 25,000 ₪.