ע"א 3805/17

תקציר

בשנת 2007 התקשר קיבוץ בחוזה עם יקב לאספקת כל בציר הענבים שלו למשך 21 שנה, כאשר היקב הסכים לשלם פרמיה מעל מחירון מסוים ותשלום מראש של 200 אלף דולר. עם זאת, הקיבוץ כבר היה מחויב חוזית לספק את ענביו ללא הגבלת זמן לכרמל מזרחי, מה שעורר סכסוך שהצדדים המעורבים היו מודעים לו. כאשר כרמל מזרחי גילתה את ההפרה הפוטנציאלית, היא פנתה להתערבות משפטית, מה שהוביל להסכם שבו הקיבוץ סיפק את יבול 2007 לכרמל מזרחי. הדבר הצית משא ומתן חדש בין הקיבוץ ליקב, מבלי להביא להסכם מעודכן. עד שנת 2010 חילץ עצמו הקיבוץ מהתחייבויותיו של כרמל מזרחי אך המשיך לספק להם ענבים במשך חמש שנים נוספות, כל זאת תוך שהיקב השיג הסכם אספקת ענבים ל-25 שנה עם מגדל אחר. מצב זה הוביל את היקב לתבוע את הקיבוץ על סך 5,139,617 שקל, בטענה לאובדן רווחים ועלויות מבציר 2009 ו-2010 שלא נמסר. בית המשפט קמא דחה טענות רבות, כגון חוסר תום לב והפרה בנוגע לאספקה משנת 2007, אך הכיר בחוסר השקיפות של הקיבוץ בנוגע לבקשת צו המניעה של כרמל מזרחי, ומצא כי הוא הפר את התחייבותו לשנים 2009 ו-2010. בית המשפט דחה את ההפסדים הנטענים של היקב בשל חישובים מפוקפקים, ובמקום זאת פסק פיצוי על בסיס הערכות. בערעור קבע בית המשפט כי פסיקת פיצויי הסתמכות וקיום כאחד אינה ראויה בשל ניגודי עניינים ובסופו של דבר הפחיתה משמעותית את הפיצוי מ-1,225,000 ₪ ל-365,000 ₪. גם שכר הטרחה של הקיבוץ עודכן, ושיקף את ההצלחה החלקית של ערעורם.