עת"מ 13061-11-13

תקציר

העותר, שחכר קרקע עירונית לתקופה של 49 שנים, הגיש עתירה נגד החלטת העירייה להפקיע את הקרקע. בעתירה נטען כי ההפקעה מיותרת משום שהקרקע כבר משמשת לצורכי ציבור, כי היא תגרום לבזבוז כספי ציבור וכי היא פוגעת בזכות הקניין של העותרת לפי חוק היסוד. מנגד, טענו המשיבים כי לעותר אין זכויות בקרקע, כי העתירה הוגשה באיחור וכי ההפקעה נחוצה לצרכי ציבור שלא ניתן לממש בדרך אחרת. עוד נטען, כי החזקה במקרקעין על ידי העותר פוגעת במימוש המטרה הציבורית של הקרקע, וכי ההחלטה להפקיע הייתה סבירה ומידתית. בית המשפט קבע כי העותרת לא הוכיחה את טענותיה. נמצא כי החלטת המשיבים להפקיע את הקרקע התבססה על שיקולים סבירים, לרבות צרכיה הציבוריים של העיר חולון, וכי החזקתה של העותרת במקרקעין הקשתה על מימוש צרכים אלה. בית המשפט דחה גם את טענות העותר בדבר היעדר זכויותיהם של המשיבים בקרקע, השיהוי הנטען במימוש ההפקעה וטיעונים פרוצדורליים נוספים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החלטת המשיבים להפקיע את הקרקע הייתה מידתית, וכי זכויות הקניין של העותר לא נפגעו. לבסוף הורה בית המשפט לעותרת לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים.