עח"ק 2359-04-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על תנאי רישיון ההקצאה של המערערת לשנת 2013, וקובע כי אי חידוש הרישיון היה כדין. ההחלטה התבססה על כך שפעילותה של המערערת אינה נופלת תחת הגדרת "חקלאות" לפי תקנות המים, המחייבת ייצור צמחים או בעלי חיים לצרכי שיווק. מטרותיה העיקריות של המערערת בניהול גן החיות, כגון הגנה על בעלי חיים וחינוך, אינן מתיישבות עם הגדרה זו. זאת ועוד, נמסר למערערת על ההחלטה שלא לחדש את הרישיון וניתן לה שהות מספקת להיערך לקראתה, מה שהופך את ההליך לחוקי וסביר. עוד צוין בפסק הדין כי לא ניתנו למערערת הבטחות שלטוניות בדבר חידוש הרישיון, ולא הייתה כל אפליה כלפי גני חיות או גנים בוטניים אחרים. עם זאת, פסק הדין מורה למשיב לבחון מחדש את עניינו של המערער לקבלת רישיון הקצאה חקלאית לשנת 2014. זאת, על יסוד טענת המערערת כי פעילותם מהווה פעילות שיקומית, אשר על פי תקנות המים ניתן לסווגה כחקלאות גם אם אינה למטרות מסחריות. המערער המציא אישור ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים על פעילותו השיקומית. יתר על כן, נראה כי תקנות המים משנת 2014 מאפשרות הקצאה נפרדת למטרות מיוחדות, לרבות גידול בעלי חיים לשיקום. פסק הדין כולל גם הערה של בית המשפט המביעה דאגה מהמגמה האחרונה במדיניות המים להבליט היבטים כלכליים על פני שיקולים חשובים אחרים. מפסק הדין עולה כי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת שוקלות לקבוע סיווג נפרד לגופים כמו גני חיות, מתוך הכרה בחשיבותם התרבותית, החינוכית והרווחתית. בית המשפט מדגיש כי הגנה על החוסן התרבותי היא חיונית, גם אל מול שיקולים כלכליים, לקיומה של חברה איתנה.