בד"א 21/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטת בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין בערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב בתיק בו מעורב עו"ד אביגדור יואל מאיר. המשיב הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המשיב מהווים התנהגות מחפירה ומצדיקים "אזהרה" כעונש, במקום עונש המאסר על תנאי שביקש המערער. פסק הדין של בית הדין המשמעתי קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. המעשים שביצע המשיב נחשבו חמורים ביותר ופגם מוסרי, בניגוד להתנהלות המצופה מעורך דין. בית הדין הדגיש את חומרתה של התנהגות כזו, במיוחד כלפי שוטר הממלא את תפקידו, וגינה אותה באופן חד משמעי. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקרה, בחלוף הזמן שחלף מאז האירוע ובנסיבותיו האישיות של המשיב, הסכים בית הדין עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אזהרה היא עונש הולם במקרה ספציפי זה. בית הדין הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו וכי מקרים עתידיים של התנהגות דומה עשויים להצדיק ענישה חמורה יותר. זאת ועוד, ציין בית הדין כי בקשתו הראשונית של המערער הייתה למאסר על תנאי, ועונש האזהרה, אף שהוא האפשרות הקלה ביותר, עדיין צפוי לשמש אזהרה למשיב ולהרתיעו מלחזור על התנהגות כזו. בית הדין לא מצא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כל טעות משפטית או שימוש לרעה בשיקול הדעת המצדיק התערבות כערכאת ערעור. בנוסף, בחר בית הדין שלא להטיל על המערער הוצאות כלשהן, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.