ע"מ 4/04

תקציר

פסק דין זה עוסק במשפטו של קטין שגורלו השתנה בפתאומיות כאשר אמו חתמה על טופס הסכמה לאימוצו על ידי משפחה אחרת, מבלי ליידע את אביו שלא היה מודע ללידה באותה עת. בהמשך ביקשה האם לבטל את הסכמתה כשהקטין היה בן חמישה חודשים, והאב ביקש לבטל את צו האימוץ כשהקטין היה כבן תשעה חודשים. בית המשפט היה צריך להחליט אם הקטין צריך להישאר אצל ההורים המיועדים המאמצים או לעבור להוריו הביולוגיים, בהתחשב בטובת הילד. פסק הדין דן בהליך המשפטי, בתשתית העובדתית ובמסגרת הנורמטיבית של המקרה. הוא גם מסכם את חוות הדעת המוצגות ומנתח את התיאוריות הפסיכולוגיות הקשורות להתפתחות הקטין. השופטים שקלו את הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד, כגון הזכות להתפתחות, זהות וגדילה בסביבה משפחתית. כמו כן נבדקו מצבו הרפואי של האב המיועד לאמץ והשפעתו על טובת הילד. בסופו של דבר נדחתה העתירה לביטול הצהרת האימוץ, והוחלט כי יש להחזיר את הקטין להוריו הביולוגיים. השופטים הדגישו את הצורך באפוטרופוס חוקי בהליכי אימוץ שייצג את טובת הילד ויבטיח בחינה מקיפה של כל החלופות. פסק הדין מדגיש את חשיבות הזיקה הפסיכולוגית, ממד הזמן והזכות לזהות בקביעת טובת הילד.