סע"ש 21502-04-18

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, הגישה תביעה בטענה להפרות מרובות של חוקי העבודה המסדירים הודעה מוקדמת לעובדים, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים וניכויים שלא כדין משכר, וכן עבירות על חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט פסק לטובת תביעת התובעת בגין אי מתן הודעה, והורה לנתבעת לשלם פיצויים בסך 3,500 ₪, וכן בתביעתה בגין הפרת חוק עבודת נשים, ופסק פיצויים בסך 10,000 ₪. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענות התובעת, לרבות אלה הנוגעות לפדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשי פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וניכוי שכר שלא כדין. בית הדין קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובעת את ההודעה הנדרשת לעובדים, וכי בעוד שפעולותיה של הנתבעת בעקבות ויכוח עם התובעת היוו הפרה של חוק עבודת נשים, הרי שמדובר במקרה גבולי בשל אמונתה בתום לב של הנתבעת כי הן פועלות במסגרת זכויותיהן. למרות שקיבל חלקית את טענות התובע, פסק בית המשפט הוצאות מופחתות וקבע אותן על סך של 2,500 ₪ בשל ההצלחה המוגבלת של תביעות התובע. הנתבעת חויבה לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שחושבו מתום העסקתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל.