ס"ע 52618-12-10

תקציר

הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם עובדי מחקר בדימוס של מערכת הביטחון זכאים לפדיון ימי המחלה שלהם עבור ימי שבתון, למרות שחלפו שבע שנים מאז פרישתם. הגמלאים טענו כי לא היו מודעים לזכאותם להטבות אלה וכי המדינה הסתירה מהם מידע זה. מנגד, טענה המדינה כי הגמלאים לא נקטו זהירות סבירה בגילוי העובדות המהוות את עילת תביעתם, ועל כן יש להחיל את תקופת ההתיישנות. לאחר ששקל את חומר הראיות, פסק בית הדין לעבודה לטובת הפורשים. בפסק הדין נקבע כי הגמלאים אכן לא היו מודעים לזכויותיהם, והמדינה לא הודיעה להם כי ימי המחלה שלהם אינם נצברים במהלך שנת השבתון. מאחר שהמדינה לא גילתה מידע זה, הגמלאים לא יכלו לדעת על הפגיעה בזכויותיהם, אפילו בשקידה סבירה. לפיכך, בית המשפט הורה למדינה לשלם לגמלאים את ערך הפדיון של ימי המחלה שלהם, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין. סכומים אלה חושבו בנפרד עבור כל פורש, תוך התחשבות במועדי הפרישה הספציפיים שלו. עוד הדגיש בית המשפט כי המדינה, כמעסיקה, הייתה צריכה לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר של גילוי ושקיפות, במיוחד כאשר מדובר במספר רב של עובדים. מקרה זה הדגיש את חשיבות זכויות העובדים ואת הצורך בשקיפות ובהירות מצד המעסיקים בנוגע להטבות וזכאויות.