סע"ש 43886-01-16

תקציר

פסק הדין דן במעמדו של מסמך מענקים שנועד למשוך רופאים למקצועות במצוקה, והאם הוא מהווה הסכם מחייב. כמו כן, היא שוקלת את הנסיבות שבהן הופסקה התמחותו של רופא בבית חולים, ומוצאת לטובת טענת הרופא כי פוטר ולא התפטר. בית המשפט קובע כי ההחלטה לשלול מענק למתמחים העוברים ממקצוע במצוקה אחד למשנהו היא סבירה, אך אופייה המוחלט של החלטה זו, שאינו מאפשר חריגים, פגום מנהלית. נמצא כי חובת המדינה לפרסם החלטות כאלה לא קוימה, דבר שפגע באינטרס ההסתמכות של המתמחים. השופטים משוכנעים כי נסיבותיו האישיות של התובע לא נלקחו בחשבון על ידי הוועדות ששללו ממנו את המענק. הם קובעים כי עניינו של התובע מהווה מקרה קיצוני בו יש לאשר את המענק, שכן המעבר שלו ממקצוע במצוקה אחד למשנהו לא היה מרצון אלא עקב פיטוריו מההתמחות הראשונה. כמו כן, בית המשפט מוצא כי הימנעותה של המדינה מלהשיב לבקשת התובע במשך למעלה משנה וחצי, כמו גם אופייה הבלתי סביר של החלטת הוועדה לאחר דיון נוסף, מביאים לכך שאין טעם להחזיר את התיק לדיון שלישי. לפיכך, התובע זכאי לקבל את מלוא סכום המענק המותנה. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית, והנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.