ע"א 2061/90

תקציר

במקרה של תלמיד כיתה ט' שנפצע במהלך טיול בית ספר, ביטל בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי שפטר את המדינה, המיוצגת על ידי המורים, מאחריות לפציעתו של התלמיד. האירוע התרחש כאשר התלמיד ניסה לצאת מרכב דרך פתח אחורי ללא סולם. במהלך ירידתה, טבעת על אצבעה הסתבכה עם קוצים, וכתוצאה מכך נקטעה אצבעה. בית משפט השלום מצא תחילה את המדינה אחראית, וקבע כי המורים חבים חובת זהירות כלפי התלמיד. אולם, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, בקובעו כי המורים לא יכלו לצפות פגיעה כה מוזרה וכי פעולת הקפיצה מהרכב אינה מסוכנת מטבעה. בית המשפט העליון חלק על כך, והדגיש כי קיימות חובות זהירות "רעיוניות" ו"קונקרטיות". נטען כי על המורים היה לצפות את פוטנציאל הנזק מקפיצה מהצוהר, בהתחשב בנסיבות העניין, בגיל התלמידים ובהתנהגותם. בית המשפט הדגיש כי לא היה פיקוח מספק כדי למנוע את האירוע למרות המודעות לסכנה של הצוהר הפתוח. בנוסף, צוין כי הצבת מורה מאחור הייתה יכולה להפחית את הסיכון. בית המשפט דחה גם את הרעיון של רשלנות תורמת מצד התלמידה בשל גילה והיעדר יכולת הערכת סיכונים. בסופו של דבר, החזיר בית המשפט העליון את קביעתו של בית משפט השלום לפיה המדינה אחראית ופסק פיצויים בגין הפגיעה, תוך הדגשת חשיבותה של גישה מאוזנת לפיקוח, חופש ובטיחות התלמידים.