ת"א 31368-12-15

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון, תבעה את הנתבעים – הרופא המטפל בה, שני מומחי אולטרסאונד שבדקו אותה במהלך ההיריון והמרכז הרפואי בו קיבלה ייעוץ גנטי – על כך שלא אבחנו את המיקרוטיה של עוברה (אוזן חיצונית לא מפותחת או נעדרת) במהלך סריקות אולטרסאונד שגרתיות. היא טענה כי הנתבעים התרשלו ולא יידעו אותה על האפשרות לבצע בדיקת אולטרסאונד מקיפה יותר באופן פרטי שיכולה הייתה לאתר את המצב. בית המשפט בחן את טענת הרשלנות כנגד כל נתבע. נמצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי מומחי האולטרסאונד התרשלו בבדיקתם. הראיות הראו כי בדיקות אוזניים לא היו חלק מסטנדרט הטיפול במהלך סריקות אולטרסאונד שגרתיות וכי המומחים ביצעו את הסריקות במקצועיות ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. כמו כן, בית המשפט מצא כי טענת התובעת כי קיים קשר בין עורק טבורי יחיד לבין מיקרוטיה אינה נתמכת בספרות הרפואית הרלוונטית. באשר לטענה של אי יידוע קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי היה על הנתבעים להמליץ על בדיקת אולטרסאונד פרטית. הראיות הצביעו על כך שהסריקות שבוצעו במערכת הציבורית היו מקיפות ודומות לסריקות פרטיות. בנוסף, התנהגותה של התובעת עצמה – שעברה סריקות נוספות והתייעצויות עם הנתבעים – הצביעה על כך שקיבלה הסברים מספקים והבינה את הממצאים. בית המשפט דחה גם את טענת הרשלנות נגד הרופא המטפל והיועצים הגנטיים, וקבע כי הם פעלו במקצועיות וסיפקו הסברים והמלצות נאותים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין רשלנות ודחה את תביעת הרשלנות הרפואית כנגד כל הנתבעים. כמו כן, היא חויבה בתובע לשלם לכל נתבע ולמרכז הרפואי צד ג' הוצאות בסך 30,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.