ע"ז 24418-04-17

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של צוואה שהותירה אחריה אם שנפטרה. הצוואה משאירה את כל רכושה לבתה, למעט שני בניה. הבנים ערערו על הצוואה בטענה שאמם סובלת מדמנציה ולכן אין לה את היכולת הנפשית לכתוב צוואה. עוד נטען כי הבת השפיעה שלא לצורך על אמם, תמרנה והפעילה עליה שליטה כדי לשנות את רצונה לטובת הבת. השופט פסק לטובת הבנים, והסכים כי הבת אכן הפעילה השפעה מופרזת על אמה. הראיות הצביעו על מעורבותה האינטנסיבית של הבת בהכנת הצוואה, לרבות ייזום פגישות, הכתבת תוכן ותיאום התהליך. השופטת תיארה מערכת יחסים בעייתית בין הבת לאמה, שהתאפיינה במניפולציות ולחץ רגשי, כאשר הבת מנצלת את מצבה המבולבל של אמה ואת הדינמיקה המשפחתית המורכבת. באשר לכשירותה הנפשית של האם, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה כי סביר להניח שהיא כשירה בעת החתימה על הצוואה. עם זאת, נסיבות יצירת הצוואה, לרבות מעורבותה של הבת ומצבה הנפשי המידרדר של האם, העלו ספקות לגבי תקפותה. כתוצאה מכך, ביטל השופט את הצוואה והורה לבת להשיב מחצית מכספי אמה המנוחה לעיזבון, שכן אלה חולקו במשותף עם האב. תביעת האב להשבת מטלטלין נדחתה מחוסר ראיות. הבת חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 40,000 ₪ למתנגדים, וצו ירושה יינתן בהתאם. פסק הדין מאפשר גם התאמה והעברה של פסק הדין למאגרי מידע אלקטרוניים, תוך השמטת פרטים אישיים.