ת"א 974/02

תקציר

יורשיו של אחמד מוחמד מוסטפא עבאס כבהא, שנפטר בשנת 1944, תבעו לקבל בחזרה את חלקו בעיזבון השייך לבנותיו הנפקדות, ג'מילה ופאטמה. היורשים טענו כי ג'מילה ופאטמה מכרו את מניותיהם לאחיהם, בניו של אחמד, בשנת 1945, לפני קום המדינה והיעדרותם לאחר מכן. הנתבעות טענו, כי מאחר שהאחיות הנפקדות לא הגישו כל תביעה במסגרת הליכי הפשרה שרשמו את הקרקע על שם המנוח בשנת 1946, ולא ערערו על לוח הזכויות, הרי שכעת הן מנועות מלעשות כן. הראיה העיקרית שהציגו התובעים הייתה הסכם מכר משנת 1945 בין האחיות לאחים, אשר התובעים – נכדיו של המנוח – טענו כי הוכיח את טענתם. עם זאת, האותנטיות של המסמך הוטלה בספק, וכך גם הנסיבות שבהן התקבל. התובעים הציגו גם תצהיר משנת 1994, חתום כביכול על ידי מנסח ההסכם, המאשר את המכירה. אך גם מסמך זה היה מוטל בספק, שכן המצהיר נפטר ונסיבות יצירתו לא היו ברורות. מנגד, הציגו הנתבעים תצהיר משנת 1972, חתום על ידי בנו הבכור של המנוח, חסן, אשר מנה את יורשי העיזבון אך לא הזכיר את המכירה הנטענת. הנתבעים גם הציגו התכתבויות מהשנים 1981 ו-1994 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין עורך דינו של אחד מבניו של המנוח, אשר לא התייחסו כלל למכירה הנטענת, אלא הכירו בזכותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים על מניות היורשים הנפקדים. התכתבות זו הביאה לרישום המקרקעין על שם המנוח בשנת 1996, לשביעות רצונם של היורשים, ששתקו לאורך כל ההליך. התובעים, שנשאו בנטל ההוכחה הנובע מחוק נכסי נפקדים, לא הצליחו לשכנע את בית המשפט באמיתות ראיותיהם. בינתיים, ראיות הנתבעים, לרבות התצהיר והתכתובת משנת 1972, הצביעו על כך שהסכם המכר הנטען מפוברק. לפיכך נדחתה תביעתם של התובעים, והם חויבו בדמי ניהול ובחלק משכר טרחת השמאי הנתבע.