ע"א 5479/90

תקציר

המשיב תבע את המבקשת, בטענה שהם שותפים שווים בתיווך יבוא בשר מהולנד לישראל. עם זאת, המבקש התעלם לכאורה מחלקו של המשיב בדמי התיווך. בית המשפט המחוזי חילק את הדיון לשני שלבים וקבע כי רווחי המבקש אינם מפעילות השותפות אלא מארגון שחיטה ויבוא חלקים שאינם בשימוש. המשיב היה זכאי לפיצוי אך לא לחלק של 50%. בשלב השני קבע בית המשפט כי המשיבה זכאית לדמי תיווך מקובלים בענף אך עליה להוכיח את השיעור, ועל המבקשת לגלות את חישובי הרווח בתוך 60 יום. המבקש ערער וטען כי שגה בית המשפט בכך שפסק למשיב דמי תיווך שלא נתבעו והיה עליו לדחות את התביעה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, וציין כי טענת המשיב מבוססת על שותפות בלבד. מפסק הדין השתמע כי רווחי המבקש לא היו מהשותפות והיה צורך בתיקון. יתר על כן, בית המשפט לא היה צריך להורות על הוראת חשבון מבלי להבהיר את עילת התביעה. המשיב היה רשאי לתקן את התביעה על סמך ממצאי פסק הדין, והערעור התקבל על תנאי. ההחלטה בוטלה ואפשרה למשיבה להגיש תביעה מתוקנת בתוך 30 יום, ואילו התביעה המקורית תימחק אם לא תתוקן. המשיב חויב לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.