בג"צ 80/70

תקציר

פסק הדין ניתן ביחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד חוקיות ההיתרים המאפשרים לרשות השידור להעסיק עובדים בשבת לצורך שידורי טלוויזיה. בעתירה נטען כי היתרי העבודה מנוגדים לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולפיכך פוגעים בעובדים שומרי שבת או בעובדי מעונות יום. המשיבים (רשות השידור, שר העבודה ואחרים) ביקשו לדחות את העתירה על יסוד טענות מקדמיות בדבר זכות העמידה של העותרים, שיהוי בהגשת העתירה וחוסר שפיות. הרוב בבית המשפט, ובהם הנשיא, ממלא מקום הנשיא והשופטים ברנזון ולנדוי, פסק לטובת המשיבים וביטל את הצו על תנאי. לטענתם, לאיש מהעותרים אין זכות עמידה שכן לא נפגעו ישירות. העותרים 1, 2 ו-3 היו חברים במליאת רשות השידור ולא פנו לממשלה כנדרש בחוק. חברותם לא העניקה להם זכויות מיוחדות לפנות לבג"ץ. לעותרים 4 ו-5, איגודי עובדים המייצגים עובדים דתיים, הייתה זכות לפנות לבית המשפט אך לא לרשויות, למרות מאמציהם להגן על האינטרסים של העובדים שומרי השבת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי העותרים השתהו יתר על המידה בהגשת עתירתם. סוגיית שידורי הטלוויזיה בשבת הייתה עניין ציבורי במשך חודשים, והעותרים לא פעלו בהקדם. תוקפם של ההיתרים שעליהם מערערים כבר פג, ובית המשפט לא יכול היה לדון בהם כיוון שאינם חלק מהנוף המשפטי הנוכחי. השופט קיסטר, בדעת מיעוט, סבר כי לעותרים זכות עמידה וכי יש לדון בעתירה לגופה.