ע"א 6198/09

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על הדרך הראויה לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המערערת ביקשה מלכתחילה ארכת מועד להגשת ערעור על שומות מס לשנים 1992-1996, אשר דחה בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, דרך הפעולה הראויה לערעור על החלטה זו תהיה הגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט העליון קבע באופן עקבי כי דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מהווה "החלטה אחרת", המחייבת בקשת רשות ערעור. חרף טענות המערער כי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי באופן שונה, השופט שדן בערעור לא מצא סיבה לסטות מתקדים ארוך שנים זה. לפיכך, הערעור בזכותו נדחה, שכן זו לא הייתה הדרך הנכונה לערעור על החלטה מסוג זה. עם זאת, השופט גילה נכונות לשקול את בקשתו החלופית של המערער כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, והורה למשיב להשיב בתוך 10 ימים. כל צד היה אחראי להוצאותיו בנוגע לבקשה לדחייה על הסף.