עת"מ 49575-05-24

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שערערה על החלטה תכנונית. ההחלטה התייחסה למחלוקת על פרשנות תכנית בנייה ועל המדידות המשמשות לקביעת הגובה המרבי של בניינים חדשים ביחס לבניינים קיימים. בית המשפט קבע כי העותרים לא הצליחו להוכיח כי החלטת ועדת הערר הייתה בלתי סבירה בעליל. שוכנע כי פרשנותה של הוועדה לתכנית ולמדידות שננקטו בה היו סבירות, למרות כמה ליקויים בבהירות ההחלטה. מסקנת הוועדה כי תכנית הבינוי החליפה את נספח הבינוי וכי האחרון הוא מדריך סכמטי הייתה סבירה, בהתחשב בשינויים שחלו בתכנית לאורך זמן ובדרישתה לתכנית בינוי מעודכנת. יתר על כן, בית המשפט מצא את נימוקי הוועדה לחישוב הגובה המרבי מקומת המגורים הראשונה ולא ממפלס הכניסה או החניה כסבירים. החלטה זו התבססה על מטרת התוכנית לשמר את הנוף הנשקף מדירות המגורים ואת המבנה הספציפי של המבנים. מאחר שהעותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, לא ראה בית המשפט צורך להתערב בהחלטת ועדת הערר ודחה את העתירה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות.